פסק-דין בתיק תא"מ 47358-07-11

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 27/4/10, בין אוטובוס של התובעת לבין רכבם של הנתבעים, כאשר כל אחד מן הנהגים טוען כי האחר הוא זה האשם בתאונה, הוא זה שפגע במשנהו והוא זה שעזב את המקום מבלי ליתן פרטים למשנהו.

על פי כתב התביעה, נסע האוטובוס בכביש 4 בסמוך לצומת אליאנס בנתיב הימני, באותה עת רכב הנתבעים היה מצוי מאחורי האוטובוס, בשלב מסוים, יצא רכב הנתבעים לעקיפה מסוכנת ושלא כדין, כאשר לפתע בטרם ביצע עקיפה מלאה כדין סטה ימינה נכנס לתוך נתיב נסיעת האוטובוס מוקדם מדי, פגע בו בדופן שמאלי קדמי וגרם לו נזק.

בהודעתו לחברת הביטוח דיווח נהג האוטובוס, כי נסע בכביש 4, לפתע חתך אותו רכב טנדר ונכנס בו בדופן שמאל, נהג הטנדר לא עצר, המשיך בנסיעה והוא הספיק לרשום רק את מספר הרכב.

בעדותו חזר נהג האוטובוס על גירסתו ואף הוסיף, כי אותת לרכב הנתבעים וצפר לו אולם זה לא התייחס אליו. לדבריו, היה במרחק של 60 מטר ממפרץ תחנת האוטובוס בנסיעה ישרה. כאשר נשאל מדוע לא ציין בהודעתו לחברת הביטוח כי אותת וצפצף לא השיב נהג האוטובוס לשאלה. בחקירה הנגדית השיב נהג האוטובוס אף אחד מהנוסעים לא ראה את התאונה, ואף הכביר כי הוא אכן שאל את הנוסעים, אולם אלה טענו שלא ראו.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי האוטובוס יצא מתחנת האוטובוס באופן מסוכן וחסר זהירות והשתלב בדרך בחוסר תשומת לב או לא בלם בזמן וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעים.

נהג רכב הנתבעים, העיד כי נסע בכביש 4 מכיוון דרום לצפון, היה אמור לפנות בצומת אליאנס ימינה. לדבריו, הייתה שעת בוקר, התנועה הייתה ערה והבחין באוטובוס חונה בתחנה, קלט שיש ליד הנהג נוסע, והוא התקרב, ואז הבחין שהאוטובוס החל לצאת, הפעיל שיקול דעת וסבר שאם ישבור שמאלה או יבלום, עלול לגרום לתאונה שרשרת והחליט לעבור את האוטובוס ולפיכך האיץ, כמעט הצליח אולם האוטובוס פגע בחלקו האחורי. לדבריו לאחר התאונה, פנה ימינה ועצר בצד הדרך, יצא לראות מה קרה ברכב, ובינתיים האוטובוס שגם עצר המשיך בדרכו.

דיון והכרעה

הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות מקרה התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.  מטבע הדברים, תובע הינו בעל ענין ומעוניין בתוצאת המשפט, על כן, יש להתייחס לעדותו בזהירות הדרושה ולבדוק האם יש לה תימוכין או חיזוק כלשהו. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של גרסתו, ובין היתר לבחון את העקביות בגרסה. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסתו ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותו.

במקרה דנן, לראשונה על דוכן העדים, מסר נהג האוטובוס, כי אותת וצפר לנהג הנתבעים, אף כי נהג הנתבעים כלל לא נשאל על גירסה זו בחקירתו הנגדית. טענה זו של נהג האוטובוס אינה מתיישבת עם גירסתו. גירסת נהג האוטובוס הייתה שנסע במסלול הימני ישר ולא היה במהלך יציאה מתחנה והשתלבות וכי נהג הנתבעים עקף אותו בצורה מסוכנת, אלו כך היו הדברים, לא הייתה סיבה שנהג האוטובוס יאותת או יצפור, שהרי נהג הנתבעים עקף אותו משמאל כנהוג, לכל היותר היה צריך נהג האוטובוס להאט את מהירות נסיעתו ולאפשר לנהג הנתבעים להשלים את העקיפה.

דווקא גירסה זו של נהג האוטובוס תומכת בגירסת נהג הנתבעים, כי נהג האוטובוס היה במהלך יציאה מהתחנה והשתלבות בתנועה, יכול שנהג האוטובוס ציפה שנהג הנתבעים יאפשר לו להשתלב ויכול שנהג הנתבעים היה אמור להאט ולאפשר לנהג האוטובוס להשתלב, ואכן כאן מתיישבת הטענה של צפצוף ואיתות לנהג הנתבעים, כפי שהעיד נהג הנתבעים, הוא סבר שאין בידו לאפשר לנהג האוטובוס להשתלב ולפיכך האיץ וניסה לעבור את האוטובוס טרם השתלבותו, בסוף המעבר ארעה התאונה.

נוכח העובדה שאינני מקבלת את גרסת נהג האוטובוס כפשוטה, מה גם שתמוה בעיני היה נסיון נהג האוטובוס לטעון כי ניסה לברר עם הנוסעים אם מי מהם ראה את התאונה והסתבר כי אף אחד לא ראה ואף אחד לא מוכן לתמוך בגירסתו, שכן די היה לנהג האוטובוס לתמוך את גירסתו בכך שעזב זה מכבר את התחנה בעת התאונה והיה במהלך נסיעה ישרה, אני מתקשה לסמוך ממצאים עובדתיים על עדותו. סביר בעיני יותר שהתאונה ארעה סמוך לאחר יציאת האוטובוס מן התחנה, כאשר האוטובוס נמצא במהלך השתלבות בתנועה.

אכן יתכן שבנהיגתו של נהג הנתבעים נפל פגם, שכן נהג המתקרב לאוטובוס חונה בתחנה, אמור להאט נסיעתו ולנהוג באופן המותאם לתנאי הדרך, מתוך הנחה שהאוטובוס עשוי לצאת מן התחנה. נהג הנתבעים פעל הפוך בראותו שהאוטובוס מבקש לצאת מן התחנה, הוא האיץ את הנסיעה וניסה לעקוף את האוטובוס ונהג האוטובוס גם הוא התעקש על השתלבות בבחינת "כל דאלים גבר". יחד עם זאת, אין בידי לקבוע מה היה מצב התנועה בסמוך לרכבו של נהג הנתבעים, ויתכן שבנסיבות שנוצרו נכון יותר היה לנסות לעקוף את האוטובוס.

סוף דבר, אני סבורה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את התביעה, נוכח העובדה שהתרשמתי שיתכן ויש לנהג הנתבעים אשם תורם לקרות התאונה, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום,  י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: